החלטה בתיק חע"ק 52640-07-11

בעניין: בקשה לביטול פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) שניתן בהעדרו של המבקש/הנאשם ביום 15.1.2012.

1.       נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של השלכת פסולת (הנחת גרוטאות) ברשות הרבים.

2.       הנאשם/המבקש זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 15.1.2012 ולא התייצב ומכאן ראיתי באי התייצבותו כהודאה בכתב האישום, לפי הוראות סעיף 240 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן " החוק"), והרשעתי אותו בביצוע העבירה שיוחסה לו.

3.       המבקש אינו מכחיש כי קיבל לידיו הזמנה לדיון ואולם טען כי לא התייצב מפאת "זכרון גרוע" ומפני שסבר שהדיון לא יתקיים נוכח העובדה כי כתבי אישום אחרים שהיו תלויים נגדו בוטלו בהסכמת הצדדים.

4.       המשיבה מתנגדת לבקשה.

5.       לשאלה באילו תנאים יבוטל פסק-דין שניתן בהעדרו של נאשם, מתייחס סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר לפיו בעבירות עוון או חטא בלבד, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

6.       בהחלטתו ברע"פ 9142/02 סוראיא איטליא נגד מדינת ישראל, 793, התייחס בית המשפט העליון לאמות המידה להפעלתו של סעיף 130 (ח) לחוק סדר הפלילי, שעניינו ביטול הכרעת דין שניתנה בהעדרו של הנאשם, וקבע כי בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין אם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט, גם אם אי ההתייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם אם אין חשש לעיוות דין נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, בלעדיה ידחה בית המשפט את הבקשה.

באשר לשאלת עיוות הדין, אין די בטענה כללית ולא מפורטת ועל המבקש להראות כי לו נוהל ההליך הייתה התוצאה שונה מבחינתו. (ראה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (2007); עפ"ת (מחוזי חיפה) 16840-01-09 חיידר נ' מדינת ישראל (2009); ע"פ (מחוזי חיפה) 3029/08  סייד אחמד נ' מדינת ישראל (2008)).

7.       לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתיה מצאתי לדחותה. אנמק בתמצית;

8.       ראשית אציין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין כמתחייב ולכאורה די בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.       לגופם של דברים - שכחתו של הנאשם אינה סיבה מספיקה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ובעניין זה  אין לי אלא להפנות להחלטתו של ביהמ"ש העליון ברע"א 418/85 פרץ רובינשטיין נ' מדינת ישראל, לט (3) 279, שם נקבע כי" משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת, הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף העניין. מי ששכח יישא בתוצאות שיכחתו, ולא הציבור בכלל, ובתי המשפט בפרט, הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב, אותה מוכן פלוני לגייס במועד נתון לעניין ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו"  (ראה עמ' 280 לפסק הדין).

10.   לעניין עיוות הדין - מדובר בעבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, שתועדה ע"י פקח העירייה במועד ביצועה (ותמונות המאמתות את דבר ביצוע העבירה צורפו לתגובת המשיבה). המבקש לא הכחיש את האישום המיוחס לו ולא פירט את טענות ההגנה ואין די באזכור הליכים אחרים בהם החליטה המאשימה לחזור בה מכתב האישום, כדי לקבוע שקיום ההליך עשוי להביא לתוצאה אחרת מבחינתו של הנאשם בתיק זה, שכן כל תיק ונסיבותיו.                    

11.  בשולי הדברים אציין כי במסגרת גזר הדין הוטל על המבקש תשלום הקנס המקורי שנקבע בצידה של העבירה ולאור האמור לעיל, לא מצאתי כי אי ביטול פסק הדין יגרום עיוות דין למבקש. על כן, אני מורה על דחיית הבקשה ומותירה את פסק הדין מיום 15.1.2012, על כנו.

לפנים משורת הדין, אני פורסת את הקנס שניתן ל -3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, וזאת החל מיום 15.3.12, ובכל 15 לחודש עוקב.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: